עז' המנוח ביסאן עפו ז"ל ואח' נ' ביסאן עפו ואח'

פסק דין

מבוא

עסקינן בתובענה לפיצוי בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן:"חוק הפלת"ד).

השאלה שבמחלוקת אשר דורשת הכרעתי במסגרת פסק דין זה הינה, האם זכאית התובעת מס' 3, אימו של המנוח, לפיצוי בגין הנזק הנפשי שנגרם לה לטענתה כתוצאה מפטירת המנוח בתאונת דרכים שעבר.

העובדות שאינן במחלוקת

התובע מס' 1 הינו עיזבון המנוח עפו ביסאן, יליד 2003, אשר נפטר בתאונה נשוא התובענה (להלן:"המנוח"). התובעים מס' 2 ו-3 הינם הורי המנוח. התובעת מס' 3 אמו של המנוח (להלן: "התובעת") הגישה את התביעה הן בהיותה יורשת המנוח והן בטענה, כי נגרמו לה נזקים נפשיים בעקבות התאונה. הנתבע, סבו של המנוח, היה, במועדים הרלוונטיים, בעליו של ג'יפ מסוג אמריקן מוטורס בעל מספר רישוי 54-495-87 (להלן: "הג'יפ"). הנתבעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את הרכב ו/או השימוש בו במועדים הרלוונטיים.

ביום 24.5.06 בשעה 11:00, או בסמוך לכך, עלו התובע וילד נוסף לג'יפ אשר החל להתדרדר במורד. התובע הועף אל מתחת לגלגלי הג'יפ ונפגע בצורה אנושה. התובע הועבר לבית חולים הגליל המערבי בנהריה שם טופל בטיפול נמרץ. בהמשך הועבר התובע לבית החולים רמב"ם. ביום 27.5.06, בעודו מאושפז בבית החולים רמב"ם, נפטר התובע, כתוצאה מפגיעתו בתאונה.

הצדדים אינם חלוקים באשר לנסיבות התאונה וכי נסיבות התאונה עונות על הגדרת תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד.

תביעת העיזבון בגין התאונה האמורה הסתיימה בהסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי. נותרה במחלוקת תביעת התובעת לפיצוי בגין הנזק הנפשי שלטענתה נגרם לה כתוצאה מפטירת המנוח בתאונת הדרכים שעבר.

תמצית טענות הצדדים

התובעת טוענת, כי בעת התאונה היא שהתה בתוך הבית יחד עם קרובי משפחתה ואז שמעה צעקות על כך שהג'יפ מתדרדר. לטענתה, היא יצאה בבהלה מהבית וראתה, כי המנוח יושב בתוך הג'יפ ותוך שניות הבחינה, כי הוא הועף מהג'יפ אל הרצפה, שם שכב פצוע ומדמם. לטענת התובעת, היא התלוותה אל המנוח עת הובהל לבית החולים ושהתה עמו בבתי החולים עד שנפטר.

התובעת טוענת, כי בעקבות התאונה וכתוצאה ישירה ממנה חלה הידרדרות במצבה הנפשי והיא החלה לסבול ממצב רוח ירוד, לחצים בחזה, רגשות אשם, הזיות, הפרעות שינה, מתח נפשי, חוסר תיאבון, חוסר ריכוז וכדומה. לטענתה, בשל מצבה היא פנתה לקבלת טיפול נפשי והייתה תחת מעקב רפואי. התובעת טוענת, כי היא טופלה באמצעות תרופות ובאמצעות שיחות פסיכו-תרופאטיות. לטענתה, בעקבות התאונה היא סבלה ועודנה סובלת מתופעות נפשיות שונות וממצב נפשי קשה. התובעת טוענת, כי לאור מצבה הרפואי נותרה לה נכות צמיתה.

לטענתה, עובר לתאונה היא הייתה בריאה בגופה ובנפשה ותפקדה באורח מלא ותקין. בעקבות התאונה חלה נסיגה כללית בתפקודה, היא נותרה מוגבלת, היא מתקשה בביצוע פעולות פיזיות בסיסיות ונבצר ממנה לשוב ולתפקד כבעבר. לטענתה, היא תהא מוגבלת למשך כל ימי חייה. התובעת טוענת, כי היא נזקקה ותזקק בעתיד לעזרת צד ג' וכן, כי נגרמו ועתידים להיגרם לה הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה.

עוד טוענת התובעת, כי טרם התאונה היא עבדה כפקידה ובעקבות התאונה הייתה נתונה בתקופת אי כושר במשך שלושה חודשים. לטענתה, יכולת עבודתה והשתכרותה נפגעה קשות ועתידים להיגרם לה הפסדי שכר ניכרים.

התובעת עותרת לפיצוי בגין הפסד שכר בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, עזרת צד ג' בעבר ובעתיד, הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, הפסד פנסיה וכאב וסבל.

הנתבעת מתנגדת לתביעת התובעת באשר לנזקיה וטוענת, כי דינה להדחות. לטענת הנתבעת, האבל של התובעת טבעי וכי מצבה אינו מגיע לכדי נכות נפשית המזכה בפיצוי. לטענתה, לא נגרמו ולא יגרמו לתובעת נזקים חומריים ומצבה אינו מקים חובת פיצוי. הנתבעת טוענת עוד, כי תפקוד התובעת לא נפגע ולא ייפגע חרף האירוע הטרגי.

הנתבעת הכחישה את הנזקים הנטענים וטענה, כי הם מוגזמים ומופרכים והם אינם קשורים לתאונה. הנתבעת כופרת בחבותה לפיצוי התובעת בנסיבות. עוד טוענת, כי מכל פיצוי שייפסק לתובעים, אם בכלל, יש לנכות סכומים המגיעים להם על פי חוק מגוף כלשהו לרבות המוסד לביטוח לאומי.

הראיות

ביום 4.2.08 מונה ד"ר טארק פאהום כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי. זהות המומחה נקבעה על ידי הצדדים ובהסכמתם. במסגרת חוות דעתו קבע המומחה, כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 15% בעקבות האירוע נשוא התובענה. בדיון אשר נערך ביום 28.10.09 העיד ד"ר פאהום, כי הוא מומחה לילד ולמתגבר וכי הוא אינו מומחה בפסיכיאטריה של מבוגרים (עמ' 12 ש' 23-27). בנסיבות האמורות ניתנה החלטה לפיה חוות דעתו של ד"ר פאהום תוצא מהתיק. ביום 28.10.09 מונה ד"ר נביל ג'ראיסה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי. ביום 4.3.10 הודיעו הצדדים, כי הם הגישו הודעה מוסכמת לבית המשפט המחוזי לפיה הם לא יעלו טענות לעניין היותו של ד"ר פאהום מומחה לפסיכיאטריה של ילדים והודיעו, כי מבחינתם הוא פסיכיאטר למבוגרים. בנסיבות האמורות, הרי שחוות דעתו של ד"ר פאהום, לפיה נותרה לתובעת נכות נפשית בשיעור 15%, נותרה בתיק בית המשפט.

מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעים מס' 2 ו-3 ושל מר סלים בארכאת (להלן: "סלים")- גזבר המועצה בה עובדת התובעת. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף העיד המומחה מטעם בית המשפט. כמו כן, הגישו הצדדים ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.